אני רוצה לשוחח איתך בקצרה
על אחת מתבניות החשיבה הנפוצות ביותר ביחס לאינטימיות:
אינטימיות = ספונטניות.
לכולנו ברור,
שאינטימיות היא ספונטנית, טבעית זורמת…
התשוקה היא דחף להשיג משהו.
דחף לא יכול להיות פרי תכנון!
נכון.

התשוקה טבועה בעצם ישותנו
("ואל אישך – תשוקתך" – כבר אמרנו?)
אך לפעמים אנחנו מרגישות שממש צריך לדחוף את הדחף…

כל כך הרבה נשים אומרות לי:
אין לי תשוקה!
היה בתחילת הקשר,
נגמר!
ואם זה לא בא ספונטני – אין דרך לחיי אישות עוצמתיים!!!

האומנם?
הספונטניות מבורכת בוודאי.
היא מנוע לחוויות אינטימיות מלאות עוצמה,
אך –
חשבי רגע בכנות:
האם אופי ההתנהלות שלנו בחיי היום יום מוליד תשוקה טבעית מתפרצת???

ברמה הפיזיולוגית, התשוקה היא ביטוי להתעוררות ראשונית
שנחווית מבחינה גופנית או רגשית.
נוסחה זה רלוונטית לכל תחום בחיינו.
על פי פרויד,
ההתעוררות הפיזית או הרגשית,
היא המנגנון שמניע את הדחפים והתשוקות בחיינו.
ולכן,
מגע פיזי ראשוני או שיח רגשי,
הם התשתית. הם ההתעוררות הראשונית.
וכשאישה חווה התעוררות,
היא משתוקקת לחיבור.

כמה פשוט –
ככה נדיר…

החיים בעידן המודרני
האישה שחובשת מספר רב של כובעים
טרדות החיים
התנאים הפסיכולוגיים (לחץ, מתח, דאגות)
הנתונים הפיזיולוגיים (עייפות, הורמונים…)
כל אלה עושים יד אחת נגדנו,
מכבים את התשוקה הטבעית,
ועל הדרך מנטרלים את האפשרות להגיע להתעוררות…

התוצאה-
אנו דוחפים יחד את העגלה הזו – "החיים" מודל 2024,
תוך ציפייה נכזבת לספונטניות,
שירדה לנו מהחיים באחת התחנות שבדרך…
האכזבה מהיעדר פרץ התשוקה
מולידה תסכול עצום.
הפער בין הרצוי למצוי,
יוצר את התחושה שאין יותר משיכה,
מכבה את היוזמה,
ומה בעצם שנינו עושים על העגלה המודרנית הזו???

בואי נעצור לרגע,
נתבונן בפער הזה.
בין הספונטניות הרצויה למציאות הגודעת אותה.
הפער הזה נוצר באופן ספונטני, כי לא השקענו בו מחשבה…
בואי נתבונן
בכל הדברים הטובים שבחיינו –
והמושקעים….
מה מתוכם בא לנו ספונטנית?
האם הארוחות שלנו ספונטניות?
(כדי להתענג על אוכל טוב
נצא למסעדה, נשלם הרבה כסף
או לחילופין נשקיע בחומרי גלם משובחים
ולא פחות זמן בהשבחת חומרי הגלם לארוחה מנצחת)
האם טיול משפחתי מוצלח, אינו תוצאה של התארגנות יעילה ומדוקדקת?
מסיבת יום ההולדת למתבגרת התורנית – אינה פרי תכנון וחשיבה (ועוד אינסוף תפילות…)?

אז מדוע אנו אוחזות בתפיסה, שהאינטימיות היא בהכרח ספונטנית?
בדיוק כמו כל חוויה בינאישית, שמושתתת על קשרים בין אנשים,
גם האינטימיות דורשת הקצאה של זמן, חשיבה, תכנון וביצוע.
אנו רגילות להשקיע בבית, בילדים, בעבודה,
שם ההשקעה מובנת מאליה.
שם איננו ממתינות לפרץ אהבה לילד,
שתניע אותנו לצאת לספק לו את צרכיו.
אז למה בזוגיות אנו ממתינות לפרץ התשוקה,
שתמלא אותנו ברגשות אהבה,
ורק אז אשקיע את כל כולי???

ההמתנה הזו לספונטניות,
רק מרחיקה אותנו מהיעד.
וככל שנמתין יותר,
נגלה שהספונטניות הנכספת הולכת ומתרחקת,
האינטימיות לובשת דפוסים מכניים, עייפים, מעיקים.
עד כדי בלתי רצויים………

אז אנא,
אל תמשיכו על מסלול ההתרסקות הזה!
אפשר להפוך את כיוון הנסיעה,
אפשר להגדיר מחדש את היעד!

במקום להמתין לתשוקה הבלתי מושגת,
במקום להתאכזב מהתעוררות פיזית ורגשית שלא נענית להזמנתנו,
אפשר לייצר תשוקה!
אחרת. חדשנית. מפתיעה.
תשוקה שהיא תוצאה של רעיון, החלטה, תכנון ובצוע.
בעזרת מאמץ מכוון
אפשר להצית מחדש את להבת התשוקה
ולאהוב מחדש!

כי ….
יש הרבה דרכים להגיע לחיי אישות עוצמתיים
בלי חשק לוהט
אלא מתוך החלטה ראויה.

נקודת המוצא היא לצאת מהשבי שבתפיסה:
אינטימיות = תשוקה ספונטנית.
עם לו"ז מתוכנן
הקדשת מחשבה
(מה מתחשק לך? לבעלך?
מה ישמח אותך ואותו?
מה יקרב?
מה יענג?)

הכנה רגשית מקרבת
התעוררות מתוזמנת
עם סוגי מגע שונים, הפעלת החושים, ריח, טעם…

אל תחתרו לשיא!
הרשו לעצמכם לחוות,
ליהנות מהרגע,
לחוש את הקסם ברגעי הביניים.
לגלות את הספונטניות,
בתחנות שבדרך,
ולדעת שהספונטניות היא רק כלי,
אולי דווקא כשתרפו,
מהמרדף אחרי הספונטניות,
היא תופיע מעצמה…
באופן ספונטני…

וגם בלעדיה –
תוכלו שניכם להגיע
לחיבור של אהבה!

באהבה, ליאורה